נירית כותבת חיסונים

חיסונים
משטר חיסונים מסודר הוא חלק הכרחי מממשק תקין של סוסך, למען שמירה על בריאותו. אולם חיסון אינו יכול לתת הגנה של 100% כנגד המחלה ואף ישנם מקרים בהם חיסון רק יוריד את חומרת המחלה אך לא ימנע אותה לחלוטין (כמו בחיסון כנגד הרפס).

תרכיב החיסון כולל חיידק או וירוס אשר עובר תהליך אשר בסופו מתקבל חידק/וירוס מומת או מוחלש כדי שלא יגרום למחלה עצמה. בנוסף לחידק/וירוס יש בתרכיב חומר (adjuvant) המעורר את מערכת החיסון להגיב לחידק/וירוס הלא פעיל.
תהליך החיסון כולל לפחות שתי הזרקות עוקבות לשם עירור מערכת החיסון ליצירת נוגדנים כנגד החידק/וירוס. תפקיד הנוגדנים בדם הוא זיהוי החידק/וירוס וסימונו למען תאי מערכת החיסון האחראים על חיסולו. לאחר זמן מסוים (השונה בין חיסון לחיסון) "הזיכרון החיסוני" דועך – כלומר רמת הנוגדנים יורדת, זה הזמן לזריקת דחף – כלומר זריקה נוספת, תקופתית, של החיסון כדי לעורר מחדש את מערכת החיסון ליצר נוגדנים. לדוגמה, לחיסונים כמו טטנוס או כלבת נדרשת זריקת דחף פעם בשנה ואילו לאחרים כמו הרפס ושפעת נדרשת זריקת דחף כל חצי שנה.

משטר החיסונים נקבע ע"פ המחלות הנפוצות לאותו אזור, מין וגיל הסוס והסכנה הנשקפת לסוס או בני האדם בסביבתו. לדוגמא, כלבת הינה מחלה הקיימת בארץ אך אינה מאוד נפוצה, הסיבה שחשוב להקפיד ולחסן כנגדה היא העובדה שהיא יכולה לעבור לבני אדם ולגרום למוות.
המחלות שכנדן מחסנים בארץ הינן: טטנוס, כלבת, שפעת, הרפס וקדחת הנילוס. בארה"ב קיימים חיסונים נוספים כנגד מחלות הקיימות גם בארץ כמו סטרנגלס, אשר לא מאושר לשימוש בארץ.
המשותף למחלות המחסנים כנגדם, הוא שבכולן אפשרויות הטיפול הרפואי מוגבלות, לאחר שהסוס כבר נדבק ולכן החשיבות במניעת המחלה ע"י החיסון.

טטנוס:
מחלת הטטנוס נגרמת ע"י חיידק היוצר רעלן. החיידק הינו תושב קבע במערכת עיכול של חיות רבות ונמצא בכמויות גדולות באדמה. החיידק יכול לשרוד שנים באדמה בצורת "ספורות", שהיא צורה בלתי פעילה בעלת מעטפת מגן עמידה. הספורות חודרות לגוף דרך כל פגם בעור או בפרסה כולל פצעים שונים ואפילו דרך טבור של סייחים. לאחר החדירה, נדרשת לספורות תנאים ללא חמצן לשם הפיכה חזרה לחיידק פעיל והתחלת התרבות.
סימני המחלה כוללים קשיון שרירים, נחיריים מורחבים, רגישות יתר לגירויים, ועמידה אופיינית של רגליים ישרות – "סוס עץ". בהמשך שריר הפנים והלסת הופכים נוקשים והסוס אינו מסוגל לאכול או לשתות. יותר מ 80% מהסוסים מתים לאחר שנדבקו במחלה.
מומלץ לחסן סוסות בהריון חודש לפני ההמלטה, כדי שהסייח יקבל את הנוגדנים דרך הקולוסטרום (החלב הראשון). סייח של אמא מחוסנת יש לחסן בגיל 3 חודשים ושוב אחרי חודש. במידה והסוסה לא חוסנה יש לחסן את הסייח ביום ההמלטה, תרכיב שונה (טטנוס אנטי-טוקסין המכיל נוגדנים מוכנים הנותנים הגנה מיידית). בהמשך יש לחסן כמו סייח לאימא מחוסנת.
בוגרים - זריקת דחף לכל סוס פעם בשנה.

הרפס:
במחלה מעורבים שני וירוסים: equine herpesvirus type 1 (EHV1),

equine herpesvirus type 4 (EHV4) הגורמים לשתי מחלות שונות. שניהם גורמים למחלת דרכי נשימה (ועל כן שם המחלה Rhinopneumonitis). סוסים חולים יכולים להיות חלשים, בעלי תאבון ירוד, חום, הפרשות מהאף ושיעול. EVH1 יכול לגרום גם להפלות (בעיקר בסוף ההיריון), מות סייחים וסימנים עצביים (חולשה/שיתוק רגליים אחוריות).
ההעברה היא דרך האוויר- שאיפת הווירוס, או במגע ישיר עם הפרשות, כלים או מים נגועים. יש לבודד סוסים נגועים או חשודים כנגועים ובכך למנוע את התפשטות המחלה.
יתכן קיומם של סוסים נשאים שלא מראים את סימני המחלה אך מפיצים את הווירוס.
ההמלצה היא לחסן סוסות בהריון בחודשים 5,7,9 להריון. בנוסף מומלץ לחסן סייחים וסוסים צעירים בתנאי עקה. חיסון ראשוני כולל שני חיסונים בהפרש של 4-6 שבועות. בהמשך יש לתת את חיסון הדחף אחת ל-6 חודשים. יש לתת מנוחה של מספר ימים מעבודה מאומצת. החיסון אינו מונע את המחלה אך אמור להקטין את חומרת המחלה ולהקטין את יכולת ההפצה של המחלה ע"י הסוס המחוסן.

כלבת:
מחלת הכלבת משותפת לכל היונקים ויכולה לעבור מחיה לחיה בעיקר ע"י מגע של רוק מחיה חולה בדם של החיה הבריאה (כמו בזמן נשיכה), כלומר המחלה יכולה לעבור מסוס חולה לאנשים הבאים איתו במגע ולכן יש חשיבות גדולה לחסן בזמן. למחלה יש תקופת דגירה (מזמן ההדבקה עד שרואים סימנים קליניים) באורך המשתנה משבוע ועד חצי שנה. המחלה גורמת לסימנים עצביים שונים ובסופו של דבר מוות תוך מספר ימים (עד 10 ימים).
חיסון סייחים לאמהות לא מחוסנות בגיל 3,4,12 חודשים. סייחים לאמהות מחוסנות בגיל 6,7,12 חודשים. לבוגר-חיסון דחף פעם בשנה.

שפעת:
מחלה הנגרמת ע"י וירוס השפעת. הסימנים דומים לאלה באדם (אך המחלה לא עוברת מסוסים לאדם) וכוללים חום גבוה, דיכאון, לעיטים הפרשות מהאף, מהעיניים ושיעול.
ההעברה היא ע"י שאיפת הווירוס או במגע ישיר עם הפרשות, כלים או מים נגועים. לכן יש לבודד סוסים נגועים או חשודים כנגועים ובכך למנוע את התפשטות המחלה.
חיסון ראשוני כולל שני חיסונים בהפרש של 4-6 שבועות. בהמשך יש לתת את חיסון הדחף אחת ל-6 חודשים.

קדחת הנילוס המערבי:
המחלה נגרמת ע"י נגיף המועבר לסוס בעקיצת יתוש. הסימנים כוללים חום, וסימנים של פגיעה במערכת העצבים כמו שיתוק חלקי/מלא, עוויתות, הליכה כושלת (ataxia), ואף למוות. המחלה אינה מדבקת בין סוס לסוס, אלא דרוש יתוש שיעביר את המחלה. חיסון ראשוני כולל שני חיסונים בהפרש של 4-6 שבועות, בהמשך יש לתת חיסון דחף אחת לשנה. המחלה נפוצה בקיץ ובסתיו ולכן מומלץ לחסן באביב על מנת להבטיח רמת נוגדנים גבוהה בתקופה המסוכנת.